הגישה הסמלית-לוגית


גישה זו מתבטאת בלימודי המתמטיקה.
בתחום הזה נודעת חשיבות רבה למערכת הספרות. זו מערכת רישום השונה ממערכת הכתב. בין הפונקציות של מערכת הספרות: הסמלה של כמות, גודל, תאריך, סדר ויחסים. משתמשים בספרות לצרכים חברתיים כגון ציון תאריך לידה ורישום של מספר טלפון וכתובת, לרישום שוויו של דבר-מה וכיוצא בהם. כאשר הילדים מתחילים להתעניין בעולם הגרפי, הם מוצאים בו כתב, ספרות ורישומים אחרים. הם מגלים שבאמצעות המתמטיקה אפשר לייצג מבנים, לחשב חישובים, לכמת נתונים ולייצג אותם ואת המסקנות וההכללות המתקבלות בעקבות תהליכי חקר. חוקרים מסוימים סבורים כי התפתחות היכולת המתמטית של ילדים מושפעת מתרכובת של משתנים ביולוגיים ותרבותיים, בעיקר משתנים הקשורים בלשון וב"תרבות" הבית-ספרית (Grey ואחרים, 1996), אך עדיין אין די נתונים בעניין הקשר שבין הידע על מערכת הרישום ובין המשגת המספר. עיקר העיסוק בגן ובבית-הספר מתמקד בבניית הספרות בהקשר של עולם המספרים (מהקטן לגדול יותר, בסדר עולה), תוך כדי עשיית התאמות חד-ערכיות ומנייה. נמצא כי הילדים מבחינים בגיל צעיר בין ספרות לאותיות, אבל כאשר צריכים לייצג כמות, הם חוזרים להשתמש במערכות ייצוג אחרות (רישום אותיות). מעט מאוד ילדים בגיל ארבע-חמש שנבדקו ידעו שכדי לציין גיל, כמות חפצים, מספר בית או מספר טלפון אפשר להשתמש בספרות (טולצ'ינסקי, 1997).
שטיינברג (1989) חקרה אסטרטגיות שילדים צעירים (בגיל חמש עד שמונה) נוקטים לפתרון בעיות מתמטיות. היא מצאה שבאמתחתם עושר של אסטרטגיות ודרכים לייצוגן, והם משתמשים בהן אם ניתנים להם התנאים המתאימים להתנסות בכך. המסקנה המתבקשת היא שלספרות שימושים רבים בהקשר התרבותי. ואולם אין העברה אוטומטית מתחום שימוש אחד לאחר. לכן הכרחי לזמן לילד, מגיל צעיר, סביבה לימודית שבה אפשר להתנסות בטיפול בספרות במגוון הקשרים חברתיים-תרבותיים.
בחטיבה הצעירה, הסביבה הלימודית והטכנולוגיה הפדגוגית מאפשרות התנסויות במצבי חיים יום-יומיים, בעיקר בעת הפעילות במוקדי המשחק הסוציו-דרמתי לסוגיו, שבהם משתמשים במערכות ייצוג מגוונות (כתב, ספרות, איקונים) בהקשרים חברתיים מורכבים הדורשים פתרון בעיות.