|
 |
|
בניית יחידות למידה בצוות - אמצעי לשינוי חינוכי בחדר המורים *
תקציר המאמרהעברת המוקד של תכנון ההוראה, הידוע גם בשם "פיתוח תכניות לימודים", ממערכת ממורכזת למוקד בית ספרי מקומי מציינת עיקרון חשוב בתגובת מערכת החינוך למגוון הרחב של התפתחויות ולשינויים החברתיים, הטכנולוגיים והכלכליים שאפיינו את שלהי המאה העשרים (לוין, 1995; אבירם, 1996; זילברשטיין, עמנואל, צבר בן יהושע, 1995). המאמר מתאר ומפרט את השינוי ביחס למונח "תכנית לימודים" כמייצג שינויים שהתרחשו בכל תחומי החיים. יתר על כן; המאמר מציג את ההיבטים האופרטיביים הנחוצים להתחלת השינוי בתכנון ההוראה, במיוחד בחדר המורים, באמצעות כינון יחידות של צוותי עבודה. (ההיבטים האופרטיביים שהוצגו במאמר פותחו במסגרת "לדעת" - מערכת התערבות ערכית בבתי הספר הפועלת בקביעות בחלק מיחידות הביניים ובבתי הספר התיכוניים של המגזר הדתי). יש להדגיש שהמורים, המהווים את עמוד השדרה של בית הספר, אמורים לשמש גם צינור לשינוי וגם סוכניו-מפעיליו. תוצאת התהליך המורכב זה אמורה להיות מושגת על בסיס יום-יומי בכיתה ובחדר המורים. כיון שהשינוי המבוקש הוא תהליך מורכב מנקודת השקפתו של המורה והוא משלב היבטים אישיים ומקצועיים (שחר ושרן, 1994), נראה שהפעלתו באמצעות "כינון יחידות של צוותי עבודה", גורם רב משמעות בתהליך הבית ספרי, יאפשר למורים להשתנות ולשנות בו זמנית.  |
מבואצורכי החברה המשתנה תובעים שינוי גם במערכת החינוך (אדן, 1971; חן, 1995). מערכתזו נדרשת להתמודד עם חברה המצויה בעיצומם של תהליכי שינוי, חברה ההופכת לחברה אוריינית-אלקטרונית. בחברה כזו נודעת חשיבות רבה למידע לסוגיו: מידע על אודות תהליכים, רעיונות, עובדות ואסטרטגיות (חן, 1995). אך כדי להשיג את המידע נדרש שינוי של ממש במהות אופני הלמידה ובהרחבת תחומי הישגיה של האוכלוסיה הלומדת. במקביל לכך יש להתחשב בהטרוגניות הגדלה של האוכלוסיה הלומדת ובטווח השונות בין הלומדים ההולך ומתרחב. בית הספר אמור לתת תשובות מתאימות ודיפרנציאליות לצרכים המשתנים ועליו ליזום היערכות מותאמת למציאות הדינמית. דרישה זו מוצבת בעיקר כלפי המורים, הניצבים כיום ב"צומת השינוי", והיא כוללת התמקצעות שונה, מעורבות אחרת ומידה רבה של אוטונומיה הן בתכנון והן בעיצוב תהליכי הלמידה (קיני, 1994) וכן בביצועם בהתאמה למתוכנן. המונופול על קביעת תוכני הלימוד, דרכי הנחלת הידע וקביעת סדרי עדיפויות בתחומים חינוכיים נמצא, למעשה, בתחום אחריותו של משרד החינוך. מונופול זה הוא יישומה של התפיסה המצדדת במרכוז מוחלט, הבא לידי ביטוי בתכניות הלימודים בעלות סילבוס אחיד ותכנים מומלצים ומחייבים. דרך זו אינה הולמת עוד את הקיים, והיא צריכה להשתנות. בתפיסות החדשניות המוצגות בהמשך יש ניסיון להגיע ליותר אחריות ושותפות של הדרג שהוגדר בעבר בעיקר כדרג מבצע - בתי הספר והמורים. הגדרת תפקידו של המורה צריכה להתרחב ולאפשר לו להיות שותף פעיל ויוזם בתכנון הלימודים הבית ספרי כבסיס לביצוע. שינוי כזה ייצור שותפות אמתית ויגבש אחריות ביצועית של צוות ההוראה למתרחש במסגרת בית הספר. אלה יתבטאו בהוראה ולמידה משמעותיים יותר. "המימוש של שינויים אמיתיים חל ביחידה הגרעינית של בית הספר, דהיינו בדלת הכיתה" (שרמר, 1985). לבו של כל שינוי בבית הספר מגולם בתכנית הלימודים, ומימושה של תכנית הלימודים בכיתה הוא פועל יוצא מתפיסת התפקיד של המורה, כשיש כמובן צורך בתרגומה של תפיסת התפקיד להתנהגויות מתאימות (לוין, 1995). קביעת תוכני הלימוד וכן קביעת דרכי ההוראה, בשיתוף עם צוות ההוראה בבית הספר, מהוות שינוי משמעותי בתפיסות העתידיות של תפקידי ההוראה והמורה (Eisner 1979; שרמר, 1985). תהליך שינוי זה - העברת האחריות על קביעת תוכני הלימוד ודרכי ההוראה-למידה למערכת הבית ספרית - מחייב למעשה שינוי מורכב בשני רבדים: האחד - שינוי אישי-מקצועי של כל מורה, והשני - שינוי קבוצתי של חדר המורים. שינוי מורכב זה מחייב מסגרת התייחסות. בית הספר העומד בפני עצמו, אמור להיות "מסגרת" שיכולה - ושצריכה - לאפשר תהליך שינוי פנימי, המותאם כמובן לאוכלוסיית המורים ולאוכלוסיית הלומדים. גם אם בתי ספר שונים יפתחו "תכניות דומות", עצם תהליך השינוי הוא מערך מורכב שיש להפעילו בכל מסגרת בנפרד. הדרך המוצעת בהמשך של "בניית יחידות למידה" (שיטה זו פותחה במסגרת "לדעת" מהווה למעשה אמצעי אופרטיבי המיועד לסייע להתרחשות השינויים הרצויים במסגרת חטיבות הביניים. תכנית "לדעת" היא תכנית התערבות חינוכית הפועלת מטעם משרד החינוך במסגרת חטיבות הביניים הממ"ד. התכנית מיועדת לענות על הצורך בשינוי המערכת החינוכית באמצעות התערבות כוללת המפתחת שינויים בתוכני ההוראה ובדפוסי ההוראה, כמוצג בהמשך. * ההיבטים האופרטיביים שיוצגו להלן פותחו במסגרת "לדעת", מערכת התערבות חינוכית-מערכתית הפועלת בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה בחינוך הממלכתי-דתי. |
כיווני השינוי בתפיסות הקוריקולריותתכניות הלימודים המוכרות עד כה הן בעיקרן תכניות דיסציפלינריות, המוגדרות על פימטרות-העל של החינוך. תכניות אלה מבהירות את הרציונל של מטרות-העל שהוגדרו עבור כל דיסציפלינה ודיסציפלינה, ובמסגרתן מוצעים תוכני למידה שמטרתם לאפשר את השגת המטרות וכן לוחות זמנים מתאימים להשגתם (Tyler 1949; אבירם, תשנ"ד). לכל אחת מתכניות הלימודים נדרשים אמצעי למידה מתאימים לקיום תהליכי למידה-הוראה בכיתה. האמצעים המקובלים הם בעיקר ספרי לימוד. בשנים האחרונות פותחו - בצד תכניות הלימודים - גם פרויקטים ייחודיים. מתברר כי גם פרויקטים אלה הותאמו למטרות-העל הקבועות, אלא שהם מציעים אמצעי הוראה שגרתיים פחות (פורת, 1995). ההנחות הסמויות של המערכת המתכננת היו כי בידי המורה מצוי הידע הדיסציפלינרי הנדרש, וכי קיימת הלימה בין "התכנים", "רמת הידע", "רמת הלומדים" ו"יכולותיהם". הידע תוכנן להגשה בדרכים התואמות את מידת מורכבות החומר, מבנהו הלוגי וגיל הלומדים. קבוצת הלומדים אופיינה כבעלת ידע קודם ויכולת שליטה בתהליכי למידה מתאימים. מהמורה נדרשו שליטה בדידקטיקה כללית ובדידקטיקה ספציפית לתחום הידע, והוא נתפס כאחראי אישית להקניית הידע לתלמידיו. בית הספר סיפק למעשה את המסגרת לתהליך הלמידה, המקום שבו מתאפשר המפגש עם הלומד, בהתאמה לכלל הנתונים המתוכננים. תכניות לימודים אלה שיקפו תפיסת עולם בעלת אוריינטציה מרכוזית וגלובלית (שרמר, תשנ"ג). השינויים המתרחשים בחברה בכלל, ובמערכת החינוך בפרט, מחייבים כאמור היערכות שונה של המערכת. היערכות כזו תבוא לידי ביטוי גם בתפיסה מחודשת של מתכנני תכניות הלימודים. תכניות הלימודים יהיו בעתיד יותר מנתיב חד-כיווני של הגשמת מטרות-העל. העלייה במורכבות של מטרות-העל והשתנותן יוצרות מצב שבו לא ניתן עוד להכתיב קטגוריית רציונל, תכנים, פעילויות, שיטות הוראה וחומרי הוראה (צבר-בן יהושוע, 1988) ולקבוע מראש התייחסות מתאימה למאפיינים המגוונים של אוכלוסיית היעד. תכניות הלימוד אמורות לבטא התייחסות למוקדים האלה:
|
בניית יחידות למידה ככלי ליישום אסטרטגילמהותה של עבודת צוות בחדר המורים
בניית יחידות למידה ככלי יישום אסטרטגי
|
סיכוםהרחבת תחומי תפקודו של המורה - מחדר הכיתה לחדר המורים - נועדה לענות עלצורכי מערכת החינוך כפי שאלה הוצגו לעיל. הרחבה זו מבטאה מערכת רעיונית מורכבת שתכליתה יישומית.ניסיונות ופעולות ראשוניות שנערכו בבתי ספר שונים במסגרת תכנית "לדעת" מאששים את ההיגיון הטמון ברכיבי התכנית ומוכיחים כי אפשר להוציאה מן הכוח אל הפועל. מימושה של תכנית זו הוא "תלוי-שדה", דהיינו תלוי כל מערכת בית ספרית כשהיא לעצמה. לאמתו של דבר, בעצם איתור הצרכים ובהבניית התשובות כנגזרות מתוך המסגרת המערכתית הישירה יש משום הבעת אמון במערכת ובכוחה לפתח תכניות עבודה מתאימות וייחודיות. מתברר כי המאמץ הנדרש לביצוע תכנית כ"פרויקט" - דהיינו לזמן קצר, אפשרי בדרך כלל, אלא שהוא אינו מועיל. הבניית דפוסי שגרה חדשים היא תנאי הכרחי להכשרת בית הספר להפעלת תכנית משמעותית זו כבסיס וכאמצעי לשינוי.התרגום לשגרה מצריך ראייה מורכבת יותר המתבטאת - נוסף על תחושת הצורך והמוכנות להשקעה אישית - בארגון שונה של כלל משאבי זמן מורה על כל המשתמע מכך, כמו איזון אחר בין זמן תכנון, מקום התכנון, זמן "למידה ישירה" בכיתה, ארגון זמן למידה אחר של התלמיד וכו'. מחייבת היערכות שונה ברמת מדיניות כוח האדם הבית ספרי ומעלה שאלות של אוטונומיה, המתייחסות למנהל בית הספר, לגבי ניעות בכוח האדם. המורכבות המצטיירת מבהירה את צורך במערכת ייעוץ מקצועית שתסייע לבית הספר להתנהל בו-זמנית בשני מישורים, מישור של שגרת הוראה ומישור של שינוי למידה. מישורים אלה אמורים לפעול במסלולים מקבילים ומשתלבים עד לבניית מערכת מחודשת מתאימה, שעצם "הכשירות לשינוי" היא אחת ממאפייניה. מן המובא לעיל מתברר כי שינויים מורכבים מעין אלה יכולים וצריכים להיעזר במערכות הדרכה מתאימות. |
ביבליוגרפיה
|