"חייב אינש לבשומי בפוריא עד דלא ידע
בין ארור המן לברוך מרדכי"


תחרות התחפושות לכבוד החג
תחרות התחפושות לכבוד החג
היתה השנה אצל ענת, על הגג,
אהוד התחפש למחברת שירים
אני התחפשתי לרב של פורים
רבקה'לה התחפשה לחתן וכלה
ודליה למנצחת של מקהלה,
נצחה דוקא רות,
דודה שלה היתה
השופטת בתחרות.
(אורי אורבך מתוך: אולי בשבת יזרקו סוכריות)
אם מישהו היה רואה...
אם מישהו היה רואה.
איזה פרצופים אני עושה
לפני הראי
כשאני לבדי
בחדר,
בטח היה חושב
שמשהו איתי לא בסדר.
(יהודה אטלס מתוך: והילד הזה הוא אני)
תפוח אדמה אומר
תפוח אדמה אומר:
אני
אני
אני
אחר !

אני לא כרוב,
אני לא כרובית,
אני לא חסה,
אני לא צנון,
אני לא מלפפון,
אני לא בצל,
אני לא עגבניה.

אני - תפוח אדמה !

אומרת צנונית קטנה:
אז מה ?
חיה שנהב
ג'ין התבוננה בילדים שבספר התמונות הצבעוני ונשאה מבטה
אל פניה מלאות הבטחון של מרי פופינס ואמרה: "אמרי לי,
מרי פופינס, מי הם באמת הילדים שבסיפור, האם הם
הנסיכים או אולי אנחנו ג'ין ומייקל?"
רגע ארוך התבוננה בה מרי פופינס מבלי להשיב דבר. מבטה
עבר אט אט מן הילדים המצוירים בספר אל הילדים החיים
שלפניה, עיניה היו כחולות כעיניו של החדקרן, כאשר לקחה
את ידה של ג'ין בכף ידה.
הם ציפו בנשימה עצורה לתשובתה.
התשובה כמו ריחפה על שפתיה, המילים עמדו על קצה
לשונה, ואז- חזרה בה כמו נזכרה שמרי פופינס אינה מגלה
דבר לאיש.
היא חייכה חיוך משלה ומפתה.
"תמהני!" אמרה.
(פמלה לינדון טרברס מתוך: מרי פופינס בגן הציבורי)
הילדה שאני - מי היא?
האם הייתי אותה ילדה כאשר קמתי הבוקר?
רגע, אנסה להיזכר. אני כמעט משוכנעת שהרגשתי את עצמי
קצת שונה כשהתעוררתי.
אבל אם אני באמת לא אותה ילדה, אז השאלה היא - מי אני
כן?
(לואיס קרול מתוך: עליסה בארץ הפלאות)
הסתת
היה היה סתת אבנים, חסר סיפוק מעצמו וממעמדו בחיים.
יום אחד, חלף על פני ביתו של סוחר עשיר ומבעד לשער
הפתוח ראה מולו רכוש רב ערך ואורחים חשובים. "איזה כוח
השפעה עצום יש לסוחר הזה!" חשב הסתת. הוא מאוד קינא
בו ורצה להיות כמוהו, כי אז לא יצטרך לחיות חיים סתמיים
של סתת אבנים.
להפתעתו הרבה, הפך לפתע להיות הסוחר, נהנה ממותרות
וכוח השפעה רב יותר משחלם, מעורר קנאה ומאוס על אנשים
עשירים פחות. אלא שבמהרה חלף במקום שר רם מעלה,
נישא באפיריון, מלווה בפמליית משרתים, וחיילים המכים
בגונג. כולם, בלי קשר לאמידותם החומרית, נאלצו
להשתחוות לפני התהלוכה. "כמה כוח יש לשר הזה!" חשב.
"הלואי ויכולתי להיות שר רם מעלה!".
ואז הפך להיות אותו שר, נישא לכל מקום באפיריונו המעוטר
רקמה, מטיל מורא ושנוא על כל הסובבים, שנאלצו
להשתחוות לפניו כאשר חלף על פניהם. היה זה יום חם והשר
חש מאוד לא נוח באפיריונו הלח. הוא הביט למעלה, אל
השמש. היא זרחה בגאוה בשמיים, לא מושפעת מנוכחותו.
"כמה עוצמה יש לשמש!" חשב, "הלואי ויכולתי להיות
השמש!".
ואז הפך להיות השמש, זורח ברוב עוז על כולם, חורך את
השדות תחתיו, מקולל בפי האיכרים והפועלים. אלא שענן
גדול ושחור, נע בינו לבין הארץ תחתיו, כך שאורו לא זרח
יותר על פני האדמה. "כמה עוצמה יש לענן כזה!" חשב.
"הלואי ויכולתי להיות ענן!".
ואז הפך להיות ענן, מציף את השדות והעמקים, מרעים קולו
על כולם, אך במהרה חש כי כוח עצום הודף אותו לכל
הכיוונים, והבין שזו הרוח. "כמה עוצמה יש לה!" חשב.
"הלואי ויכולתי להיות הרוח!".
ואז הפך לרוח, מעיף רעפים מגגות הבתים, תולש עצים
משורשיהם, שנוא ומטיל מורא על האנשים תחתיו. אלא
שלאחר זמן מה, נישאה הרוח כלפי עצם כלשהו שסירב לזוז
ממקומו למרות מאמציה הרבים - סלע גדול ועצום. "כמה
עוצמה יש לסלע הזה!" חשב, "הלואי ויכולתי להיות סלע!".
ואז הפך להיות סלע, חזק ומוצק יותר מכל דבר אחר על פני
האדמה. אלא שבעודו ניצב איתן, הוא שמע קול פטיש מכה
איזמל אל תוך הסלע המוצק, וחש כיצד צורתו משתנה. מי יכול
להיות בעל עוצמה גדולה משלי, הסלע? חשב. הוא הביט מטה
וראה את דמותו של סתת האבנים.
(בנג'מין הוף, סיפור סיני מתוך הטאו של פו)
למה אתחפש
א.
למה אתחפש בפורים עוד אינני יודע:
אולי...שלגיה או גמד משבעת גמדיה?
או אולי הנסיך היפה שנשק לשפתיה?
או אולי סתם מין פיה יפה שכוחה בכשפיה?
ב.
לנגן העור אתחפש - התועה עם הנבל...
לליצן הרוקד באחרית כוחותיו על החבל...
לפסל אתחפש - שידיו אוהבות את האבן...
לפטן שעברה שעת חצות וידו עוד כותבת...
ג.
לדוד שהכה את גלית בחלוק מן הנחל?
לשמשון שאהב את דלילה והרג את השחל?
או לרובינזון קרוזו על אי הבדידות? או לעבד
דוד תום העצוב, השוכב בצריפועל התבן?
ד.
לו יכולתי להיות כל זה יחד, אמי! כל זה יחד!
הדיג, הפיטן, הכורה, הילדה הפורחת,
הטיס, הליצן, שלגיה ושבעת גמדיה...
אך למה אתחפש בפורים עוד אינני יודע.

נתן יונתן
הקרוקודיל
חודש לפני פורים
אבא ואני פתחנו את כל הספרים
והתחלנו לחפש
למה כדאי להתחפש.
משהו שאף אחד לא חשב עליו לפנינו.
משהו מאוד לא רגיל,
ובסוף החלטנו שנינו
שאני אתחפש - לקרוקודיל!
אבא גזר וחתך והדביק ותפר
וצבע ומדד
ובסוף הקרוקודיל עמד.
והוא הלביש אותו עלי.
ואף אחד לא היה יכול לחשוב
שאני, יורם הקטן והרזה,
נמצא בתוך הענק הזה.
ובערב פורים יצאו לחוצות
מאות ילדים עם מאות תחפושות:
עשרים אינדיאנים
שלושים ערבים
מאתים שוטרים
ומאה גנבים
ואף אחד לא קרוקודיל!
וכל הגדולים התפעלו מן היצור הענק
אך אני בפנים כמעט נחנק.
וכשכל הילדים עשו פנטזיה
הלכתי בפנים עיף ומזיע.
ובערב במסיבת פורים, עמדתי בצד:
לא שתיתי, כי לא יכולתי להוציא את היד;
לא נשענתי, בגלל הגב;
לא ישבתי, בגלל הזנב.
אבל בסוף המסיבה, לפני שהלכו לישון,
החליטו לתת לי את הפרס הראשון.
ואני לא לקחתי.
לא בגלל שהייתי מנומס!
פשוט, לא יכולתי להוציא יד
בשביל לקחת את הפרס...
ובפורים הבא, אבא ואני
החלטנו שאהיה פינגוין
שבא מהקוטב הצפוני
פינגוין הוא עוף מיוחד במינו
עם סינר לבן
ונוצות שחורות
עם מקור ארוך
ורגלים קצרות.
ובערב פורים יצאו לחוצות
מאות ילדים עם מאות תחפושות:
עשרים אינדיאנים
שלושים ערבים
מאתים שוטרים
ומאה גנבים
ואף אחד לא פינגוין!
ואז-
כל האינדיאנים והערבים
והשוטרים והגנבים
התחילו לרוץ
מדלת לדלת על פני הקיבוץ.
קיבלו ממתקים, אמרו תודה רבה
ורצו מהר אל החדר הבא
ואני
בקושי זזתי על המדרכות הצרות
כי לפינגוין, כמו שאמרתי, יש רגלים
קצרות.
וכשראיתי את הילדים חוזרים עם כיס נפוח
אמרתי לעצמי: דבר אחד בטוח -
בפורים הבא, שיתהפך העולם,
אני מתחפש לאינדיאני כמו כולם!

יורם טהרלב