יצחק רבין נולד בשנת ‏1922 בירושלים, לנחמיה
ורוזה רבין, לבית ספוג אידיאולוגיה ציונית -
סוציאליסטית. הוא למד ב - "בית החינוך לילדי
עובדים" בתל אביב, אצל המחנך הדגול אליעזר שמאלי.
ב - ‏1940, בתום לימודיו ב"כדורי", הצטרף לפלמ"ח.
כשפרצה מלחמת העצמאות מונה לתפקיד קצין המבצעים של
הפלמ"ח. באפריל ‏1948 מונה לתפקיד מפקד חטיבת הראל.
כעבור שנתיים מונה לתפקיד ראש אגף המבצעים במטכ"ל
והועלה לדרגת אלוף.

ב - ‏1964 היה רבין לרמטכ"ל. הוא הקדיש את שנותיו
הראשונות בתפקיד להכנת צה"ל למלחמה. תוצאות
התעצמותו של צה"ל תורגמו לניצחון הגדול של מלחמת
ששת הימים.

ב - ‏1968, עם שחרורו מהצבא, קיבל עליו את תפקיד
שגריר ישראל בארה"ב - בשעת השפל הגדול ביחסי ישראל -
ארה"ב - ותרם רבות לשיפור היחסים.

ב - ‏1973 שב לישראל והשתלב ברשימת העבודה בכנסת.
לאחר תקופה קצרה כשר העבודה - בעקבות שבר יום
הכיפורים והסתלקות הצמרת הפוליטית הוותיקה של מפלגת
העבודה - נבחר ליו"ר המפלגה ולראשות ממשלת ישראל.

באפריל ‏1977 בחר רבין להודיע על התפטרותו. בין ‏1977
ל - ‏1984, לאחר המהפך שהעלה את הליכוד לשלטון,
שימש כחבר כנסת. הוא כיהן כשר ביטחון בממשלת האחדות
עד שנת ‏1990.

בתפקידו זה היה אחראי להוצאת צה"ל מלבנון ולהקמת
אזור הביטחון בדרום לבנון.

יצחק רבין שב לכהן כראש ממשלה ‏15 שנה לאחר
התפטרותו, ב - ‏23 ביוני ‏1992. עם היבחרו הכריז על
שינוי בסולם העדיפויות הלאומי ועל מחויבותו להשגת
הסדר שלום.

"אני אנווט, אני אקבע, אני אנהיג", הכריז עם בחירתו.
מדינת ישראל נכנסה לעידן חדש - עידן יצחק רבין
ועידן השלום. בספטמבר ‏1993 חתם על הצהרת העקרונות
עם אש"ף. ביולי ‏1994 נפגש עם המלך חוסיין
בווישינגטון, ובאוקטובר אותה השנה נחתם בעין
עברונה הסכם השלום עם ירדן.

בדצמבר ‏1994 הוענק לו באוסלו פרס נובל לשלום. יצחק
רבין, ראש ממשלה של מדינה קטנה, היה לחבר כבוד
במועדון המצומצם של המנהיגים המובילים והאהודים
בעולם. בזכות פועלו נפתחו לפני מדינת ישראל מדינות
רבות, אפשרויות בין - לאומיות ואפשרויות כלכליות
חובקות עולם.

בחגיגות היובל לאו"ם התקבל יצחק רבין בבניין האו"ם
בכבוד ששום מנהיג ישראלי לא זכה לו לפניו.

את שנת ‏1995 הגדיר כשנה קשה והחשובה בחייו. קצב
מסעותיו בעולם ועבודתו היה מרתוני. הוא האמין בדרכו
בכל לבו ולא ידע פחד.

הוא נרצח בגיל ‏73, בתום עצרת ההזדהות הגדולה עם
תהליך השלום.